פסק-דין בתיק ת"ק 25352-06-12

1.         א.         התובע תבע את הנתבעת בגין הפרת הסכם ובשל הפרה זו תובע הוא מהנתבעת סך של 10,000 ש"ח.

מהי אותה הפרה? ביום 10.4.12 התקשר עם הנתבעת לחופשה של הרגע האחרון מיום 11.4.12 ועד 14.4.12 ותמורת חופשה זו שילם התובע עבורו ועבור בת זוגו סך של  4,281.11 ש"ח.

ביום שהגיע התובע למלון הרגיש שרימו אותו, שכן בחדרו הייתה מעטפה המודיעה לתובע, ששעת הטיסה חזרה הוקדמה ב-10 שעות ולדעת התובע, משמעות הדבר הוא קיצור של יום שלם ובמקום לשוב ארצה בשעה 19.00 נאלץ התובע להשכים קום ביום שבת בשעה 04.15.

            ב.         בכתב ההגנה מבקשת הנתבעת לדחות את תביעת התובע, בהיעדר עילה ובנוסף לכך, מעלה הנתבעת את הטענות העיקריות הבאות:

                        א)        הנתבעת מאשרת את טענת התובע, שאכן הטיסה הוקדמה בכ- 10 שעות, אך לטענתה, הזמנת התובע התקבלה בכפוף לתנאים הכלליים שמפרסמת הנתבעת בהתאם לחובתה לפי תקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות), התשס"ג- 2003 וגם אם היה איחור כזה, אין בכך כדי להקים עילת תביעה או לדרישותיו המופרזות של התובע.

                        ב)         הטיסות בחבילת נופש זו, הנן מסוג "שכר", אשר מועדיהן עשוי להשתנות ולעתים אף ללא הודעה מוקדמת ופרט זה היה ידוע לתובע בעת ביצוע ההזמנה ועניין זה גם מצוין במפורש בהוראות סעיף "טיסות" במסגרת התנאים הכלליים.

                        ג)         למרות האמור בתנאים הכלליים ועל מנת לשמור על שביעות רצונו של התובע כלקוח, הציעה הנתבעת לתובע פיצוי של 100 דולר - גם אם
אין חובה עליה להציע זאת, אך התובע דחה ההצעה והגיש תביעה ע"ס 10,000 ש"ח.

2.         מבחינת טענות הצדדים, כפי שאלו עולות בכתבי הטענות ובעדויותיהם בבית המשפט עולה, שהנתבעת אינה חולקת על העובדה, שאכן היה איחור של כ-10 שעות לחזרה לישראל, אך השאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים היא, האם עצם האיחור מצדיק תביעה בסכום של 10,000 ש"ח.

לצורך הכרעה בשאלה זו, עיינתי, בחנתי ושקלתי את חומר הראיות ולאור בחינה זו, אני מחליט כדלקמן:

            א.         בהתייחס לאיחור בטיסה, כאמור, הרי לא מתקבל על הדעת  שעבור איחור החזרה לישראל ב-10 שעות מגיע פיצוי מוגזם ובלתי מתקבל על הדעת של 10,000 ש"ח, כאשר כל חבילת הנופש הכוללת 4 ימים עלתה לתובע ולבת זוגו סך של 4,281.18 ש"ח.

בכתב התביעה, כמו גם במכתב ששלח התובע לנתבעת ביום 9.5.12 טען התובע, שמשמעות הקדמת הטיסה הנה:" קיצור בפועל של החופשה ביום חופשה שלם" ולכן, אם ביום חופשה אחד עסקינן, מדוע על הנתבעת לשלם לתובע בגין כך סך של 10,000 ש"ח.

            ב.         שלושה ימים שהו התובע ובת זוגו במלון בתנאים של "הכל כלול", ניצלו את הארוחות שניתנו להם במלון, המחיר ששילמו בעד חבילת הנופש כלל גם טיסה הלוך ושוב ונגד הטיסה עצמה או נגד התנאים שניתנו לו במלון, אין לו לתובע תלונה כלשהי. (עמ' 1 לפ',ש' 22- 23).

לכן, מסכים אנוכי לטענת הנתבעת, שחלק הארי של חבילת הנופש סופק לתובע והוא- יחד עם בת זוגו- נהנו ממנה.

            ג.          לא פעם נתקל בית המשפט בתביעות, בהן נרשמים סכומים, ככל העולה על דעתו של התובע - בעת הכנת כתב התביעה- ללא כל יחס לראש הנזק שנגרם בפועל, כמו גם במקרה זה.

אני בהחלט מקבל טענת התובע ויש להבין לליבו, שאמנם נגרמה לו עוגמת נפש על ידי עצם הקדמת הטיסה במספר רב של שעות - דבר שלא היה מוכן אליו מלכתחילה וכפועל יוצא מכך, אפשר גם לומר שנשללה מהתובע ההנאה של היעדר אותן שעות וכן אותה הטבה של "הכל כלול", או שהיה צורך לשנות את מועד ההשכמה, אך גם אם יש להתחשב בכל אלה ולהעניק לתובע פיצוי, הרי שהפיצוי חייב להיות מדתי ובהתאם לנסיבות ולא פיצוי מוגזם, שיש בו כדי "להעניק" לתובע 2 חבילות נופש ועוד יישאר לו כסף להוצאות שוטפות.

            ד.         א)        הנתבעת טוענת, שעסקינן בטיסות שכר, אשר מועדיהן עשוי להשתנות ולעתים אף ללא הודעה מוקדמת ואכן, לעניין זה צרף דווקא התובע צילום "כרטיס טיסה אלקטרוני" ובין התנאים הרשומים שם מצוי התנאי האומר: "המוביל מתחייב לעשות מיטב מאמצים להוביל את הנוסע ואת הכבודה בזמן מתקבל על הדעת. המוביל איננו ערב לזמנים הנקובים בלוחות זמנים או בכל מקום אחר והם אינם מהווים חלק מחוזה זה". (ההדגשה שלי-ג.ב.). בהמשך גם נאמר:"לוחות הזמנים ניתנים לשינוי ללא הודעה...".

3.         לאור הנימוקים שפורטו לעיל, אני קובע שעל הנתבעת לפצות את התובע, ברם מאותם נימוקים שפורטו לעיל, אין מקום להעניק לתובע את סכום התביעה הנתבע בתביעה זו.

            החלטתי שיש מקום לחייב הנתבעת לפצות את התובע נובעת מהנימוקים הבאים: